בכל שנה, בתאריך העברי שבת מברכים חודש כסלו, מתכנסים אלפי שליחי חב”ד ברחבי העולם ב”מרכז חב”ד העולמי 770″ בניו יורק, שבו נמצא מנהיג החסידות, הרבי מליובאוויטש.
בין השלוחים גם מאות נציגים של בתי חב”ד בישראל ובשנים האחרונות הם כוללים עשרות שלוחים של ארגון “חב”ד לנוער” הפועל בקרב בני נוער ב-27 ערים ברחבי הארץ.
על פעילות הארגון מנצח הרב משה שילת, שמפעיל גם את ארגון “חב”ד בקמפוס” הפועל באוניברסיטאות ובמכללות בישראל.
נתיבות היא אחת הערים בדרום שבהן פועלים עם בני הנוער –בהתנדבות וסביב השעון – זוג שלוחי חב”ד: הרב מנדי (28) וחני (27) ידגר. הוא במקור מירושלים, היא ביתו של הרב ישר אדרעי, השליח הראשי של תנועת חב”ד בעיר וחתנו של הבבא סאלי זצ”ל. בנתיבות יש עוד 5 שלוחים של חב”ד, נוסף לרב ישר ולרב ידגר: הרב מאיר אדרעי, הרב גיל מנור, הרב ישראל ליפש, הרב אברהם יפרח והרב בצלאל אדרעי.
הזוג ידגר מקיימים שיעורים מרתקים, פעילות חינוכית וגם מארגנים טיולים והסעות למאות בני ובנות נוער בנתיבות ובשדות נגב. חלק מהפעילות מתמקד ב-4 התיכונים באזור – ‘נריה’ בשדות נגב’, ‘דרכא’, ‘הצבי’ ו’בני עקיבא’ בנתיבות וכן במכינה הקדם צבאית בעיר.
כמו כל דבר טוב, גם הפעילות של הידגרים הייתה מלווה בתחילה בקשיים. “לא כולם הבינו בתחילה מי אנחנו ומה המטרה, אבל ב”ה בסייעתא דשמיא היום כולם מקבלים אותנו בסבר פנים יפות ומאוד שמחים על הפעילות ומנסים לסייע בהרחבה. אפילו בתקופת הקורונה הרכזות של בתי הספר לא ויתרו וביקשו שנצטרף לזום לפני החגים וכדומה. את האמת, כשהגענו לא ידענו מה נעשה מעבר לשיעורים ופתאום אנחנו מגלים שהפעילות עם בני ובנות הנוער היקרים באזור מקיפה את החיים שלנו ברמות שקשה לתאר. זה ממש מלווה אותנו סביב השעון, יום-יום שעה-שעה”.
מי “קהל היעד” שלכם?
לדברי הרב, “אנחנו פועלים מגילאי בת ובר מצווה, לדוגמא למי שזקוק בסיוע להכנה לקראת הבר מצווה, הלכות, הפטרה ועוד – ועד גיל גיוס. יש לנו היום חניכים בגורים בצבא ששומרים איתנו על קשר הדוק. הפעילות מחולק לגילאים, קבוצות ואזורים – כאשר בדרך כלל אני מעביר את השיעורים ומקיים את הפעילות עם הבנים ואשתי עם הבנות. הכול כמיטב המסורת של חב”ד, במאור פנים ובאווירה מאוד משפחתית שכל אחד מוצא בה מקום”.
ידגר מציין לשבח את מנהלת המכינה הקדם צבאית, הגברת אנאגאל, שמסייעת רבות. “בערב יום כיפור התקשרה אלי המנהלת ואמרה לי שכ-50 חניכים וחניכות נשארים במכינה בחג, אז עשינו שם את כל התפילות, הייתה חוויה מיוחדת ומרוממת”.
הוא גם מציין לשבח את “מנהל ‘דרכא’ יוסי אברג’ל יחד עם תמר כהן הרכזת החברתית, שעושים איתנו יחד בשנתיים האחרונות דברים נפלאים: החל מרכישת 7 זוגות תפילין וטליתות שהוצבו בעמדה מיוחדת בבית הספר, לזכרה של אחת המורות שנפטרה, עבור דרך ספרייה תורנית וכלה בפעילות בחגים ועוד”.
“בערב סוכות, לדוגמא, חילקנו לחניכים 50 סטים של 4 המינים. חוץ מזה בכל שבוע אנחנו עושים שיתוף פעולה בחלוקת מזון לקשישים ויש לנו קשר חם עם המנהלת גברת אנאגאל.
קשה לקיים פעילות בקורונה, כשהתיכונים סגורים..
“אכן, מאז שהגיעה הקורונה הפסיקו לנו את הפעילות הפרונטאלית למספר חודשים. אז כחלק מהפעילות הקבועה הקמנו מסגרת ייעוץ להורים מול צוות מקצועי שכולל ערבי הורים, וכן שיעורי תורה ופעילות חברתית. בחודשיים האחרונים, מאז שנתנו את הפתיחה של ההגבלות בשטח פתוח, משתתפים מידי ערב עשרות בני נוער ללימודים, כמובן תוך כדי שמירה על ההנחיות. אנחנו מתכנסים לשיעור תורה חווייתי בכמה נקודות בעיר, כמו בכניסה לבית הכנסת המפואר ‘משכן יוסף’ של הקבלן עודד שריקי, שנתן את הסכמתו לכך. כנראה שהחבר’ה מתגעגעים למפגש פנים מול פנים והם מגיעים בהמוניהם, בהתאם לכללים כמובן. אנחנו מציעים להם כיבוד, שתייה וממתקים. הם יושבים מרותקים משך שעה שלימה, מקשיבים, שואלים, מקבלים החלטות טובות בנוגע לעצמם ולאחרים. חנן בן ארי שר: ‘נתיבות מסורתית-עממית’ ואני נוטה להסכים איתו”.
בגלל הקורונה, הידגרים ומאות בני הנוער התחילו בסיוע לאנשים בודדים ולאנשים שנמצאים בבידוד, בשיתוף פעולה עם מחלקת הרווחה בעירייה “ואנחנו עובדים יד ביד עם מרים דידי ויונה פפרשמעבירים לנו שמות של נזקקים. אני חושב שהדבר הטוב שהקורונה הביאה זה שהיא מלמדת את בני הנוער לעשות חסד. יחד עם הנערים והנערות אנו מקדישים לכך המון זמן: לוקחים בכל שבוע 40-50 כתובות ומחלקים בהן מוצרי מזון, חלות, שמיכות ועוד – שאותם אנחנו מקבלים כתרומה או רוכשים בעצמנו. זה נשמע פשוט וקל, אבל זה מורכב ודורש המון עבודה וגם השגת תרומות לצורך כך”.
בני הזוג ידגר לא נמצאים בכל שבת בעיר, אבל כשהם שובתים בנתיבות, “אנחנו מזמינים בכל ליל שבת כמה בני נוער לאכול איתנו. הילדים כבר רגילים לכך ושמחים”.
בנוסף, במסגרת “חב”ד לנוער” בנתיבות מתקיימות פעילויות עם חיילים, טיולים, הופעות ועוד.
לא קל להוציא בני נוער מהבית..
“בהחלט, לבני הנוער יש היום הכול בבית, כדי להוציא אותם מהבית ללמוד ולהתנדב צריך להשקיע המון. אנחנו משתדלים לתת להם דברים שיבינו שיש דברים מעבר לסמארטפון וזה מוכיח את עצמו”.
כבחור חרדי איך אתה מצליח לעבוד עם בני נוער לא דתיים שמגיעים מרקע שונה?
“כחסידים של הרבי מליובאוויטש, אנחנו מסתכלים על כל יהודי כמו אח שלנו. אני לא בא אליהם כמישהו מלמעלה שכביכול משפיע עליהם ושווה יותר מהם, חלילה. בעיניי, כולנו שווים, אין דתי או חילוני – יש יהודי. וכשמסירים את הסטיגמות הללו האלה אפשר לעשות דברים מדהימים יחד”.
למה אין לכם מבנה קבוע לפעילות?
“הייתה לנו פגישה בנושא עם ראש העיר יחיאל זוהר לפני כשנה והוא הבטיח לסייע בנושא, אבל מאז הגיעה הקורונה וזה מטבע הדברים נדחק. לאחרונה הגשנו לו שוב בקשה ואנחנו בטוחים שהוא יסייעלכך, כמי שדואג מאוד לכל תושב. אין ספק שמבנה ישדרג את הפעילות שלנו עשרת מונים”.
מי מממן את הפעילות שלכם? לפעמים נדמה שיש לחב”ד בנק סודי שמחלק משכורות לכל השלוחים בעולם..
“בכלל לא. כל שליח בעולם צריך לדאוג בעצמו למימון הפעילות וזה אכן מאתגר מאוד. בתקופה הראשונה של השליחות אנחנו נתמכים בידי ארגון ‘חב”ד לנוער’ בשיעור של כ-50 אחוז – אך המטרה היא שבסופו של דבר כל סניף יתבסס בעצמו ויצליח לבנות את הפעילות שלו עם האנשים שסביבו. כל אחד צריך לדאוג לעצמו ואנחנו מתבססים על תרומות של אנשים יקרים שמבינים את החשיבות של הפעילות הזו.
בימים האלה, כמידי שנה, היית אמור להיות בניו יורק ב”כינוס השלוחים העולמי”. מבאס להישאר כאן?
“כתוב: ‘מה’ מצעדי גבר כוננו’. הקב”ה רוצה שהשנה נישאר כאן במקום לנסוע לכינוס, שבו אנחנו ‘מטעינים את הבטריה’ מבחינה רוחנית וגשמית. אנחנו שמחים מכך שבסופו של דבר בכל יום נוכל לעורר עוד נשמה יהודית לאבינו שבשמים. עם זאת, ברור שיהיה קצת קשה בלי הכינוס”.
