ד”ר אורי גלנטה, מנהל מחלקת הקורונה ב’סורוקה’ מזהיר: “מצב התחלואה מדאיג מאוד; מערכת הבריאות יכולה להתוטט”
בעקבות פטירתו השבוע של תושב נתיבות מקורונה, שוחחנו עם ד”ר גלנטה, מנהל המחלקה שמטפלת במגיפה הקטלנית, בבית החולים האזורי ‘סורוקה’ בבאר שבע, והוא מודאג, מאוד.
ידיו של ד”ר אורי גלנטה מבית החולים ‘סורוקה’ מלאות עבודה. גלנטה, מומחה בפנימית ומומחה בטיפול נמרץ שעבד עד הקורונה כרופא בכיר ביחידה לטיפול נמרץ פנימי, מצא את עצמו לפני 4 חודשים מתעסק עם מגיפה חדשה, שהעולם לא הכיר. מגיפה שחייבה אותו ואת אנשי הצוות לשמור במרבית הזמן על מרחק פיזי מהמטופלים, כולל אלה שמצבם קשה מאוד, כמו גם להתלבש בבגדים מיוחדים ולא לדעת אילו הפתעות מצפות להם.
במחלקת קורונה ב’סורוקה’ כ-30 רופאים ואחיות, אך המרכז הרפואי לא קלט עובדים חדשים ולמעשה עושה שימוש בניוד עובדים בין המחלקות השונות.
הד”ר גלנטה, העובדה שאתה ורופאים אחרים נלקחתם מעבודתכם היום-יומית לא פוגעת בטיפול בשאר המחלקות?
“לא, החכמה היא למצוא את הדרך לטפל בחולי הקורונה בצורה שמגיעה להם. הם אמורים לקבל את המיטב, עם קורונה או בלעדיה. אנחנו עושים הכול כדי לאפשר לבית החולים להתנהל בצורה הכי תקינה שאפשר”
אבל בטח זה לא קל, לא רק ב’סורוקה’. זו בעיה ארצית ועולמית.
“זה חצי מדויק. זה תלוי בכמויות האנשים שמגיעים לטיפול בבית החולים. בגל הראשון, כשהיה סגר ועם כל הראשוניות של הדבר, ‘סורוקה’ היה חצי ריק כי פשוט אנשים לא באו, לא למיון ולא למחלקות. עכשיו, מתחילת יוני כאשר פתחנו מחדש את המחלקה, בית החולים מתפקד בצורה מלאה. אנשים מגיעים כרגיל ובמקביל יש את מחלקת קורונה ואנחנו מנסים להפעיל אותה ואת בית החולים במתכונת הרגילה”. לדבריו, “מחלקת קורונה מכילה תחתיה 2 ישויות. אחת דומה למחלקה פנימית והשנייה זה טיפול נמרץ, שבה חולים קשים מאוד שמקבלים טיפול בהתאם. למעשה, השתמשנו במחלקה פנימית אחת שהמבנה שלה הוגדר למחלקת קורונה והוספנו על זה מיטות ש’צבועות’ כמיטות טיפול נמרץ על כל המשמעויות של כוח האדם, הכשרת האחיות, ציוד וכדומה. כרגע אנחנו עובדים קצת על חשבון מחלקה פנימית אבל הוספנו עוד מיטות טיפול נמרץ שלא היו קודם לכן. הסבנו או העברנו אנשים ממקום למקום. אספנו צוות מיומן. בעצם יש פה השתדלות מאוד גדולה של ההנהלה והעובדים, כדי לייצר משהו יותר גדול מההתחלה. כדי להסב מחלקה לקורונה בנינו מרכז בקרה. עד כה לא ידענו לטפל בחולים בצורה הזו, כשהם סגורים, מנוטרים, מצולמים מרחוק ועם דרכי תקשורת לחמ”ל הנשלט מרחוק. הכול נבנה יש מאין, כל המבנה של המחלקה צריך להיות מותאם למגפה, כמו לדוגמא אזור התפשטות והמתגנות לצוות שנכנס ויוצא. בעקבות הייחודיות של הנגיף, שהוא מאוד מדבק, אנחנו מטפלים בחולים בשלט רחוק: בדרך כלל כשאדם נמצא בטיפול נמרץ, הצוות רפואי נמצא מסביב למיטה כל הזמן: בודקים, נוגעים במכשור, לוחצים, משנים פרמטרים וכו’ועכשיו אנחנו עושים את הדברים מרחוק וזה דורש היערכות מאוד משמעותית”.
אתם עובדים בטח יותר שעות, לא קורסים?
“חד משמעית הצוות ב’סורוקה’ עובד יותר שעות, אבל אין קריסה. אני רואה התגייסות מאוד מרשימה, איכותית ומרגשת של כל אנשי השירות שנותנים עזרה, מבחינת הבריאות, מחשוב, חשמל ועוד”.
היו כמה התאבדויות בשנה האחרונה של אנשי צוות ב’סורוקה’ –ויש מי שטענו שזה בגלל העומס.
“מבלי להיכנס לכל מקרה לגופו, ההתאבדויות – בעיני – לא היו קשורות לעומס. איך באמת מגייסים מערכת שגם ככה עובדת בפול ועכשיו מייצרים עוד יותר – זו שאלה טובה”
מה ההתמודדות הכי קשה עם קורונה בבתי החולים בארץ ובעולם?
“ההצפה בכמויות של החולים. לא ידעו לתת מענה והיו צריכים לבחור במי לטפל ובמי פחות. בישראל אנחנו עדיין יכולים לתת מענה לכל מי שזקוק, אבל באירופה עמדו בפני דילמות. החשש הגדול כעת – ובגללו יש את ניסיונות הבלימה של המדינה – שזה יתפרץ כאן כמו באיטליה ובספרד. ללא שליטה”
אנחנו קרובים לשם?
“הגל הנוכחי יותר גדול מהגל הראשון. כמות המאובחנים מידי יום היא עצומה וזה מדאיג מאוד. אנחנו יודעים שחולה מגיע לשיא המחלה בערך שבועיים אחרי שחלה, כך שאם יש 1,000 חולים חדשים ביום, האחוז של החולים קשה יהיה עוד שבועיים-שלושה יותר משמעותי”.
כמה מיטות יש במחלקת קורונה ב’סורוקה’? זה יעמוד בעומס.
“32 מיטות ואנחנו עובדים בימים אלה על הגדלה לכמעט 60 מיטות. יש לנו תכנית איך להגדיל עוד – בזמן קצר מאוד – לכ-80 מיטות שכמעט 20 מהן טיפול נמרץ. אם נחצה את הרף הזה זה כבר יבוא על חשבון מחלקות אחרות. עד כה, מאז תחילת הגל הראשון, עברו אצלי במחלקה כמעט 100 חולים, כרגע מאושפזים כ-20, 7 מתוכם במצב קשה, 4 מונשמים ועוד חולים בינוניים”.
יש כאלה שטוענים שזו מחלה רק של מבוגרים..
“לאוו דווקא. ואנחנו רואים את זה גם בארץ: הגיל הממוצע של החולים נע בין 20 ל-60. אצלי במחלקה טופלו חולים מגיל 6 שבועות ועד גיל 100. גם בקרב החולים קשה רואים צעירים, בני 40, באמצע חייהם, חלקם בלי מחלות רקע בכלל, אנשים בשיא תפקודם”.
יש הבדל בין הנגיף של הגל הראשון לנגיף של הגל השני?
“אין הבדל בסיפטומים. המחלה היא אותה מחלה עם תסמינים של הקאות, שלשולים וחום”.
למה יש חולים שנשארים בבית או נשלחים למלונית ולא מאושפזים?
בגל הראשון, כשהמדינה לא הייתה מאורגנת עם מלוניות, היינו מאשפזים את כולם, גם חולים קלים. היום, הרבה מהחולים הקלים נמצאים בבית או במלונית, כי הם סובלים מתסמינים קלים. חלק גדול מהעבודה במיון היא להבין מי הוא חולה קורונה שזקוק לאשפוז. אנחנו מאוד משתדלים לאשפז את מי שצריך אשפוז ויודעים שיכול להיות שיש אנשים שהיום ירגישו טוב ולא יאושפזו ועוד שבועיים פתאום תהיה הידרדרות במצבם. לכן, אנחנו מיידעים אנשים שיכול להיות שגם אם לא יאושפזו, המצב שלהם יכול להידרדר במהירות. יש לנו דרכים לנסות ולהבין מי עלול להגיע למצב קשה, אבל לא תמיד יכולים לדעת. בגדול, נשלח הבית מי שהוא צעיר ויש לו מערכת תמיכה”.
הצוות במחלקת קורונה לא חושש מהידבקות?
“אחת החכמות בלנהל כזו מחלקה היא להביא צוות שמרגיש בטוח ונכון למשימה ושרוצה לטפל בנגיף. ואכן ההתגייסות של הצוות מרשימה מאוד: אני רואה רופאים ואחיות שיכולים להיות עם מחלות רקע והם מטפלים בחולים במסירות רבה. יש אצלנו אנשי צוות שנדבקו במחלה, אבל אף אחד מהם לא נדבק מחולי קורונה שמאושפזים אצלנו: הם נדבקו בבית – או מחולים שלא ידענו שיש להם קורונה”.
אז קורונה היא לא סתם פאניקה מיותרת? הפרופסור יורם לס טען ששפעת לא פחות מסוכנת.
“גם שפעת יכולה להיות מחלה מאוד קשה. אני לא מזלזל בה. בעבודתי בטיפול נמרץ נתקלתי באנשים שמחוברים במשך חודשים למכשיר אקמו בגלל שפעת. שפעת יכולה להיות קשה באותה מידה. ההבדל העיקרי מבחינתי הוא ביכולת ההדבקה של הווירוס, שהיא כנראה יותר גבוהה.
לכן, חובה לשמור על ההנחיות. נכון שמצבם של רוב החולים קל, אנחנו לא יודעים מי יהיו חולים קלים ומי קשים ולכן צריכים להיזהר. בסופו של דבר כמות החולים, אם היא תגדל מאוד, יכולה למוטט את מערכת הבריאות”.
