עמוד הבית חדשות מקומי חדשות מהארץ טורים תרבות אוכל תזונה וספורט רכילות נדלן תיאום תורים אינדקס עסקים קופונים
רכילות

אביחי שלי, האיש שניצח את החרשות והעיוורון

בגיל צעיר, אביחי שלי איבד את הראייה והשמיעה, אבל כל אלו לא מנעו ממנו להפוך לחתן התנ"ך העולמי, ליוצא יחידת 8200 וליועץ פיננסי מצליח. אביחי נשוי לאישתו צילה כבר חמש שנים, שניהם מוכיחים יחד, שוב ושוב, שאהבה מנצחת

מערכת האתר | 24.05.2020 19:09

ספרו על עצמכם:

אביחי: “שמי אביחי שלי, בן 36 מנתיבות. אני עיוור וכבד שמיעה, לשעבר זוכה פרס חידון התנ”ך העולמי לנוער ויוצא יחידת המודיעין 8200.יש לי תואר ראשון במנהל עסקים ותואר שני במשפטים, ואת הקריירה שלי התחלתי כמנהל השקעות ב”פסגות” בית השקעות.”

כיום אני משמש כיועץ פיננסי לחברות מטעם הפירמה הבין לאומית לראיית חשבון וייעוץ Deloitte. בנוסף, אני גם מעניק שירותי ייעוץ משכנתאות וליווי להתנהלות כלכלית נכונה, וכן מעביר הרצאות השראה בכל רחבי הארץ, המבוססות על סיפור חיי האישי.” הוא מוסיף, “אני נשוי באושר, אוטוטו חמש שנים לרעייתי האהובה והמוכשרת צילה, ולנו ילד הכי שובב ושמח בעולם ששמו שחר מאיר. אשתי היא עורכת דין לדיני עבודה במקצועה, ובגלל זה כל החוקים בבית נגדי ואני מפחד לדבר, כדי לא לחטוף תביעה.” אביחי צוחק ואמר בחיוך. 

צילה: “צילה, בת 33, במקור אני מירושלים, הגעתי לנתיבות בעקבות אביחי אחרי שהתחתנו. הכרנו דרך חברה, חברה שלמדה יחד איתי בתיכון. נפגשנו בערב שמחת תורה בבית כנסת, וחודש אחר כך היא שאלה אותי אם יש לי מישהו. ואמרה לי שהיא מכירה מישהו שמתאים לי, בול. אני עורכת דין לדיני עבודה, יש לי משרד משלי. אני עצמאית 6 שנים, עורכת דין 7 וחצי שנים”. 

איך אתם מסתדרים מבחינת עבודה בתקופת הקורונה?

אביחי: “כמו רבים מאיתנו, גם אני נתבקשתי בעיצומו של חודש מרץ האחרון, להפסיק להגיע למשרדי החברה שלי בתל אביב, ולהמשיך בעבודתי השוטפת מהבית. אמנם לא נפגעתי ברוך השם מבחינת המשכורת, אבל זה היה קשה מאד לעבוד מהבית, כשגם הילד לא הלך לגן וצריך היה לספק לו תעסוקה ותשומת לב לאורך כל היום. אז במהלך היום לא ממש עבדנו אני ואשתי והיינו צמודים אליו, ורק אחרי שהשכבתי אותו לישון, הייתי מתפנה למשימות שלי ועובד בלילות, לפעמים עד אור הבוקר ממש.”

צילה: “אם יש תחום שלא נפגע בתקופה הזאת ואפילו אפשר לומר פרח – זה התחום שלי, עו”ד לדיני עבודה. בחודשיים האחרונים העברתי מספר לייבים בפייסבוק ועניתי לאלפי שאלות שקשורות לעולם העבודה בימי הקורונה בתחום דיני העבודה. חוץ מהעבודה והטיפול בשחר מאיר, תקופת הקורונה הביאה איתה הזדמנויות חדשות ומעניינות עבורי. 

כעצמאית, נטל שיווק העסק מוטל עליי. לכן כבר לפני ימי הקורונה הצטרפתי למיטנגו, קבוצת נטוורקינג דיגיטלית. הקורונה כפתה על כולם מעבר לדיגיטל כך שמהר מאוד נפתחו עוד ועוד קבוצות ונולד הצורך בצוות ניהולי נוסף.

לשמחתי הרבה, יזמי מיטנגו ראו בי אחת ממובילות הקהילה ומינו אותי להיות מנהלת האשכול אז היום למעשה, מעבר לעובדה שאני חברת קהילה ומנהלת קבוצה, אני אחראית על מנהלי כל הקבוצות וחשופה להרבה מאוד בעלי מקצוע. כמו שאביחי הזכיר, למרות שלל הפעילויות שלנו, לא מעט מהעיסוקים זזו הצידה לטובת הטיפול בשחר מאיר.

בתקופה הזאת גיליתי שבמובן מסויים אני מיותרת בבית. הקשר בין שחר מאיר לאביחי, שנבנה כבר בימים הראשונים לחייו, בזמן שאביחי חלק איתי את חופשת הלידה – רק התפתח והתעצם עוד יותר, מה שאצלי עורר בין היתר תחושות של אושר וגאווה.”

איזו חוויה או זיכרון תקחו איתכם מהתקופה הזו?

אביחי: “זה כמובן בקשר לבן שלנו. הוא כבר כמעט בן שנתיים, ועד לפני חודשיים לא הראה סימנים שהוא מוכן ללכת לבד, אלא רק אם הוא מחזיק במשהו להישען עליו ולגרור אותו. התחלנו להיות קצת מודאגים מזה אני ואשתי, ואפילו המליצו לנו לקחת אותו לאורתופד, לבדוק אולי יש לו בעיה, כי כל הילדים בגן שלו כבר התחילו ללכת ורק הוא עדיין לא.

אימא שלי החליטה בנחישות שהיא לוקחת את זה על עצמה כפרויקט, ובעזרת תרגיל קצת מתוחכם, שכלל החזקת כיסא קטן באוויר בסמוך מאד לידיים של שחר, אבל בלי שהוא יוכל לגעת בו, ביקשה ממנו לעמוד וכל פעם שעשה צעד או שניים קדימה כדי להישען על הכיסא, ברחה לו אחורה וגרמה לו למעשה לרדוף אחרי הכיסא, בלי שהוא מחזיק בכלום בדרך. כך התרגיל הזה נמשך מספר ימים, עד ששחר קלט שהוא בעצם מטייל לו כבר כמה ימים בלי להחזיק בכלום, והבין שלא קורה לו שום דבר. לאט לאט הביטחון שלו גבר, ועכשיו הוא כבר רץ ומתרוצץ לנו פה בלי הפסקה, מבסוט עד השמים שסבתא לימדה אותו ללכת לבד.”

צילה : “גם אצלי החוויה המיוחדת מהתקופה הזאת קשורה לבן שלנו. במירוץ החיים היומיומי יש לנו נטייה להעביר דברים לסדר היום ולקחת אותם כמובנים מאליהם. הקורונה הכריחה אותי לקחת פסק זמן ולהתמקד במה שחשוב באמת – בעתיד שלנו, בילד שלי. אז מעבר לעובדה שהייתי איתו הרבה יותר משיום רגיל מאפשר ואני חווה דרכו ואיתו את ההתפתחות הנפלאה והמאתגרת של מעבר מתינוק לפעוט עצמי, היה לי זמן לחשוב על איזה מודל לחיקוי אני רוצה להיות עבורו, באיזו דרך אני רוצה לחנך אותו.

צילה, מספרת מאיפה הגיעו המחשבות: “המחשבות האלה לא באו בחלל הריק שהקורונה יצרה אלא הן חלק מהתהליך שאני עוברת בימים אלה כתלמידה בקורס המנהיגות החינוכית הבינלאומית של מיכא”ל (קורס מדריכי מיכא”ל), והתקופה הזאת איפשרה לתהליך להתעצם בהיבט של איזו מנחת מיכא”ל אני רוצה להיות, אבל כמובן שלא ניתן לנתק את ההשפעה של הקורס על הדוגמה האישית והחינוך של הילד שלי. 

תנו טיפ: איך מתמודדים נכון בתקופה הזו?

אביחי: “משבר בחילוף אותיות זה “מבשר”. אם אתם תחשבו טוב, אז יהיה טוב. אל תיתנו לייאוש והלחץ הכלכלי להכריע אתכם, שמרו על שימחת החיים והאופטימיות שלכם, ואני מבטיח לכם שבעוד כמה חודשים כל זה מאחורינו ונעבור לצמיחה אדירה”.

צילה: “מאוד מתחברת לדברים של אביחי. המשבר מביא עמו בשורות. אני מאמינה שיצצו הזדמנויות תעסוקתיות חדשות, תובנות משפחתיות חדשות, מציאות חדשה טובה יותר. כדי שזה יקרה – צריכים לקרות היום שני דברים: האחד – להיות פתוח לשינוי, והשני – לשאוף גבוה. עם הנוסחה הזאת, ההצלחה לא תאחר להגיע”.